בנם הבכור של לבנה יהודית ויעקב. נולד ביום י"ז בתשרי תשס"ה (1.10.2004) באשקלון. אח ללאה, תפארת, יוכבד, שמעון ולוי.

משה נסים (מוקיטו) גדל באשקלון בחיק משפחה חמה ואוהבת, בן להורים שעלו מצרפת וכאן הקימו את משפחתם. הוא היה ילד של בית ואהב לבלות עם בני משפחתו, וערך כיבוד ההורים היה חשוב לו יותר מכול.

מגיל צעיר הרבה בקריאה, ובייחוד התעניין בהיסטוריה של העם היהודי. כמו כן אהב לצייר ולמד בכוחות עצמו לנגן בגיטרה, במנדולינה וביוקללה.

עד כיתה ח' למד בתלמוד תורה חרדי באשקלון, ובכיתה ט' עבר ללמוד בישיבה התיכונית "תורת החיים" ביד בנימין. מנהל הישיבה תיארו כבחור שקט, עניו וצנוע שניחן בנפש רגישה. בכל מקום שאליו הגיע הקרין חום, אכפתיות ודאגה לאחר. הוא מעולם לא הרים את קולו, והחיוך הקבוע על פניו סחף באופטימיות שלו את כל חבריו לישיבה.

בתום הלימודים בחר משה נסים לדחות את גיוסו ופנה ללימודים בישיבת ההסדר "אור וישועה" בחיפה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה משה נסים היה בתחילת לימודיו בישיבה, אך האירועים הקשים ופציעתו של בן דודו כבר ביום הראשון למלחמה דרבנו אותו לעזוב את הישיבה ולהקדים את הגיוס. באותו הזמן עברה משפחתו להתגורר בירושלים, ועד למועד גיוסו עבד בעבודות מזדמנות בעיר.

ביום 3.4.2024 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת "כפיר", גדוד "נצח יהודה". משסיים את הטירונות ואת ההכשרה השתתף בלחימה ברצועת עזה.

משה נסים הצליח לשלב בין השירות לשמירה על הערכים שהיו יסוד בחייו – לימוד תורה, כיבוד הזולת ודאגה לקרובים לו. בכל פעם שחזר מהבסיס, נהג לבקר קודם כול את סבתו ולסייע לה במסירות, בכבוד ובאהבה.

החלום של משה נסים היה לפתוח חנות תכשיטים עם חבר מהישיבה הגבוהה. כמו כן רצה להתחתן אחרי הצבא ולהקים משפחה.

ביום שני, 7 ביולי 2025, השתתף משה נסים בפעילות בעיירה בית חאנון שבצפון רצועת עזה. במהלך הפעילות עלו החיילים על מטען, וכתוצאה מהפיצוץ משה נסים נהרג. בתקרית נהרגו ארבעה לוחמים נוספים: רב-סמל בנימין אסולין, סמל ראשון נועם אהרון מסגדיאן, סמל ראשון משה שמואל נול וסמל ראשון מאיר שמעון עמר.

רב-טוראי משה נסים פרש נפל בקרב ביום י"ב בתמוז תשפ"ה (7.7.2025). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ספדה לו אימו: "משה נסים, ילד מיוחד, ביישן מאוד, עניו, טוב לב, שקט וסקרן וכל כך חכם. כשהיה צריך לוותר על הכול ולפעול בקור רוח, לא התלבט לרגע. בזמן אמת של אירוע דרמטי כשהפלוגה שלו חטפה שלושה טילים בפגיעה ישירה, הוא מייד רץ למאגר שלו וחיסל מחבלים. ובדרך, הספיק להניח חוסם עורקים לחבר שלו שכמעט נתלשה לו היד. כשחזר הביתה הצדעתי לו, והוא אמר שלא עשה כלום, סתם מספרים דברים עליו, למרות שקיבלנו הודעות של 'כל הכבוד על הלוחם שגידלתם'. זה משה, מאה אחוזים של ענווה. כשהוא קיבל חמישה-עשר גימלים לאחר ניתוח שהוא עבר, הוא לא ניצל אותם, ואחרי כמה ימים של התאוששות התעקש לחזור לפלוגה. כששאלו אותו החברים למה הוא לא נשאר בבית לנוח, הוא ענה שלא רצה להכביד עליהם בסבב של השמירות. זה משה, מאה אחוזים טוב לב.

יש מלא מה לספר על משה, עוד מעשי גבורה, עוד מעשי אמפתיה וחברות, אין סוף של סיפורים מדהימים המעידים על בחור כל כך טוב ועוצמתי. אז כן, עם ישראל איבד חייל טוב ... אבל יותר מהכול, עם ישראל איבד אדם טוב, ציוני אמיתי, שכל כך אהב את ארצו שלא יצא ממנה. ויותר מהכול אנחנו איבדנו בן בכור, אהוב ברמה שאי אפשר לתאר. ילד טוב עם לב זהב, ילד מצחיק ומעניין. משה נסים, סיימת את תפקידך בעולם, אבל אתה משאיר ריק של תהום, חיים קשים של אתגרים, משאיר קשת עם פחות צבעים, פרחים ללא ריחות, לבבות ללא שמחה. שנהיה ראויים לך. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. אוהבים לנצח נצחים, אימא וכל המשפחה".

לזכרו הופקו שתי מדבקות עם משפטים שנהג לומר: מדבקה עם המשפט "עשיתי מה שצריך" – משפט שנהג להשיב כאשר נשאל איך עבר יומו או מה עשה, ומדבקה עם המשפט "אני שוב מרגיש משמעותי", שאמר למפקדו לפני שנפל בשדה הקרב.

לזכרו הוקם עמוד באינסטגרם, "remember_moshe_fresh".